פסק-דין בתיק תא"מ 24063-10-11

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום  17.1.2011  בכיכר תנועה בשכונת גילה בירושלים ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג הרכב בבעלות הנתבעת 2  (להלן: "רכב הנתבעים").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עדותו של עת/1 היתה רציפה וסדורה, ואילו נתבע 1 לא ידע לתאר את התאונה, הגם שעדותו אינה נתמכת בדבר.

לאור האמור מבקש לקבל את התביעה.  

לטענת ב"כ הנתבעים, עת/1 "חתך" את רכב הנתבעים, כדי לצאת מהכיכר, לפיכך עת/1 הוא האחראי לקרות התאונה.

לשיטתה, מהירות נסיעתו של עת/1 וסטייתו החדה של עת/1 היא זו שהובילה להתרחשות התאונה, ועל כן יש לדחות את התביעה. 

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן -  מי אחראי לקרות התאונה - האם נתבע 1 סטה לעבר רכב התובעת, או האם עת/1 פנה בפתאומיות ימינה ובמהירות?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתו של נתבע 1.

עדותו של עת/1 הייתה רציפה, בהירה וקוהרנטית, ונתתי אמון בעדות זו, וזאת בניגוד לעדותו של נתבע 1 שלא הייתה רציפה ועיקבית.

ובמה דברים אמורים:

העיד עת/1 כי נסע בכיכר תנועה בנתיב השמאלי, שבמקום יש שני נתיבי נסיעה והיציאה מהכיכר הינה בנסיעה ישר או שמאלה, והדגיש כי אין יציאה ימינה מהכיכר.

לטענתו, כאשר ביקש לפנות ביציאה מהכיכר שמאלה הרגיש חבטה, " מכת חזית צד של ג'יפ צבאי". ואמר (עמ' 1): "... ביציאה יש עקומה ימינה, אני התיישרתי לכיוון היציאה והוא פשוט התנגש בי".

בחקירתו הנגדית חזר בעקביות על גרסתו.

כמו כן, אציין כי עדותו של עת/1 עולה בקנה אחד עם הודעתו שמסר לחברת הביטוח עוד ביום התאונה.